עתיד הביטוח הסיעודי לאן

התייחסות למסמך המפקח בנוגע ל"סוגיות בביטוח סיעודי"

צעד נבון עשה המפקח על הביטוח כשהוציא חוזר בתפוצה נרחבת ובה ביקש התייחסות מכל גורם רלוונטי בענף הביטוח לנושא ביטוח סיעודי. הביטוח הסיעודי מחייב מחשבה מערכתית, הן ברמת האחריות הלאומית הכוללת נתונים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים, הן ברמת חברות הביטוח החייבות לכלכל מעשיהן עם אקטואריה מדוייקת ככל האפשר והן ברמת הפרט החייב לתכנן נכונה את מערך ההגנה הביטוחי של חייו וחיי משפחתו. במסמך זה אנסה להתייחס לכמה מההיבטים המוזכרים במסמך המפקח ולכמה נושאים אשר מצאתי לנכון להדגיש את חשיבותם.

בתחילת שנת 2011 הודיעה חברת הביטוח האמריקאית MET-LIFE כי החליטה לצאת מענף הסיעוד, הטיעון המרכזי שלה היה כי מפאת חוסר הוודאות באשר לעלייה הגורפת בתוחלת החיים ועימה עלייה תואמת בתוחלת הסיעוד אין ביכולתה לכמת אקטוארית את הסיכון הטמון בביטוח סיעודי וכפועל יוצא מכך אין ביכולת מקבלי ההחלטות בחברה להסכים על גובה הרזרבות הנדרשות, מכאן הדרך להגדרת הפעילות כמסוכנת ליציבות החברה קצרה.

להערכתי זו לא תהיה חברת הביטוח היחידה שתחליט לוותר על ביטוחים סיעודיים. הבעיה איננה רק בעליית תוחלת החיים, בתפישתי עליית תוחלת החיים משמעותית הרבה יותר לכל פוליסות הקצבה עם הבטחת מקדם קצבה, הבעיה החמורה הרבה יותר הינה עליית תוחלת הסיעוד, שהינה דרמטית הרבה יותר, משמעותו של נתון זה הינה כי גבר לפני חמישים שנה שהיה דמנטי החזיק מעמד בממוצע 4 שנים ונכון ל-2011 הנתון בעולם המערבי הינו 7-8 שנים, כלומר תוחלת הסיעוד קפצה פי שניים בעוד תוחלת החיים בתקופה המקבילה עלתה ב-10% בלבד.

המפקח על הביטוח מעלה כאן סוגיה עקרונית הן בהקשר לטיב הפוליסות והתאמתן לצרכן אך גם בהקשר לאיתנותן הפיננסית של חברות הביטוח, כיצד לקבוע את הפרמיות? על סמך אילו נתונים? ומתי אם בכלל ניתן יהיה לשנות פרמיות אלו.

לתפישתי, ניתן להגדיר מחדש את ענף ביטוח הסיעוד ולהכלילו במסגרת פוליסות שיכונו הגנה תיפקודית. בשלב ראשון יש להשריש את המונח ביטוח סיעודי היוצר קונוטציות שליליות, כשם שיצרו את המונח ביטוח חיים, לביטוח המכסה מקרה מוות כך יש לקרוא לביטוח המכסה חוסר תיפקוד, ביטוח תיפקודי.

יש לזכור, ענף ביטוח זה הוא חלק אינטגרלי מענף ביטוחי הסיכונים וחייב לגלם את הסיכונים האקטואריים הנכונים, במאמר זה אתייחס גם לפתרונות מוצעים. ביטוח סיעוד הינו גידור סיכון, עליית תוחלת החיים כרוכה גם בפיתרון מקיף לבעיות סיעודיות באמצעות שיכלול רפואי, סביר להניח כי גם לבעיות דמנציה יימצא פתרון ובכל זאת בכדי לשמר את רמות הסיכון ניתן לנקוט בכמה פעולות שיגדרו את הסיכון ויקטינו את חוסר הוודאות.

הצעות לביטוח סיעודי

במידה ויהיה גידור של שנות ביטוח יהפוך המוצר הביטוחי לבר כימות ויגודר הסיכון הביטוחי של חברת הביטוח.

1. יש ליצור פוליסות לביטוח סיעודי עם תקופות תשלום מוגדרות של 10 ו-15 שנה.
2. יש ליצור פוליסות לצעירים עד גיל 55 עם פיצוי ל-20 ואף 25 שנה.
3. יש ליצור פוליסות משלימות לכל החיים עם תקופות המתנה של 5 ו-10 שנים.
4. יש ליצור פוליסות מדמות שיפוי בו יהיה סכום הביטוח למקרה אשפוז כפול מסכום הביטוח לטיפול ביתי (דוגמת 360 של הפניקס).

ערכי סילוק

יש ליצור שני סוגי פוליסות האחת עם ערכי סילוק והשנייה ללא ערכי סילוק. ערכי סילוק מייקרים בכ-30% את הפרמיה היקרה ממילא ולכן יש להציע אפשרות של פוליסה סיעודית נגישה יותר.

פוליסות קבוצתיות

יש לבטל כל סוג של פוליסה קבוצתית פוליסות אלו מהוות את הנטל הכבד ביותר על חברות הביטוח שכן אינן מתומחרות נכון ולא בכדי פרשה חברת הביטוח הגדולה ביותר בישראל מענף זה. לא יכול להיות מצב בו יתבצע סבסוד הפרמיות הקבוצתיות ע"י הפרמיות הפרטיות או לחילופין סבסוד גילאים מבוגרים ע"י צעירים.

הצעתי היא לקבוע הנחה בהתאם לגודל קבוצת המבוטחים אך לתמחר תמחור נכון בהתאם לפוליסות פרט. המודל בו עולה הפרמיה דרסטית בגיל 65 הוא מודל משלה ומטעה הגורם עגמת נפש רבה לאותם המודעים לחשיבותו של הביטוח הסיעודי אך אינם מסוגלים לממנו.

פוליסות קבוצתיות למפעלים עם גיל אקטוארי 40 יכולות להיות מתומחרות במחירים שפויים בתנאי פרט ללא ערכי סילוק ובהנחת קולקטיב.

המלצות כלליות לביטוח סיעודי

כפי שנקבעה האחדה בנושא ההגדרה למקרה סיעוד, כך צריך המפקח להתערב בתביעות סיעוד וליצור מנגנון אחיד של כל חברות הביטוח עם רופאים גריאטריים ואחות סיעודיות שיבחנו כל תביעה סיעודית ויהוו סמכות מקצועית לטיפול בתביעות סיעוד כולל שאלון תפקודי אחיד.

בכדי להוזיל פרמיות יש לשקול בניית פוליסות סיעוד עם תקופות המתנה של 6 ו-12 חודש ושוב לתקופה קצובה של 5 10 או 15 שנה. יש לאפשר כסוי סיעודי עם הפקדה חד-פעמית ולאפשר ניוד כספים למטרה זו. הצעה זו מצריכה שנוי בתקנות הניוד (הרעיון הוא של ידידי שלמה אייזיק).