הדילמה ברכישת ביטוח סיעודי

דילמת "לא רוצה – לא יכול"

בענף הביטוח קיים אבסורד וותיק ומוכר הידוע באמרה: "מי שבאמת זקוק לביטוח לא יכול לרכשו ומי שיכול לא תמיד רוצה".  פעמון ההכנסות תקף בכל חברה מערבית ומורה כי בשנות ההתבססות והקמת המשפחה של צעירים בשנות ה-30 לחייהם, המצב הכספי לרוב דוחק והקיום ברובו הוא שמירה על הקיים תוך שימור רמת חיים מצמצמת, שיא העושר הפיננסי הוא בשנות החמישים המוקדמות ובאמצע שנות השישים עת מתרחשת פרישה מעבודה קיים מעבר משכר לקצבה שברוב המקרים נמוכה יותר אך גם הוצאות החיים מתמתנות. בבואנו לבחון רכישות ביטוח סיעודי בחתך גילאים יש לבחון את הפרמטרים הבאים:

בריאות

בפן הבריאותי ברור שצעירים בני 30 יהיו בריאים וחסינים יותר מאשר בני 50+. הצהרת הבריאות היא לב העשייה הביטוחית במיוחד בביטוחי סיעוד ובריאות ולכן רב הסיכוי של צעיר בן 30 להתקבל לביטוח רפואי.סיעודי ללא החרגות או תוספות בריאות על פני מועמד לביטוח בן 60 או 70.

פרמיה

הפרמיות לביטוחי בריאות, סיעוד וחיים לוקחות בחשבון מרכיב סיכון בריאותי העולה עם הזמן ומכאן שינוי ניכר בפרמיות בתחום הביטוח הסיעודי. כך לדוגמה: פרמיה חודשית לביטוח סיעודי בסך 10000 ש"ח לחודש לכל החיים, תקופת המתנה – חודשיים.

מודעות

צעירים בגילאי העשרים-שלושים אינם כוללים ביטוח סיעודי בין כיסויי הביטוח ההכרחיים, מטלות החיים אוכפות לעיתים ראייה קצרת טווח. המודעות לצורך בביטוח סיעודי מתחילה לעלות כשאותם צעירים נתקלים במקרים סיעודיים במשפחתם הקרובה. כ-35% מבני ה50-60 מטפלים בהורים סיעודיים באופן מלא או חלקי, התופעה נרחבת יותר בישראל בה קיימים קשרי משפחה חזקים יותר מאשר בארה"ב או במדינות צפון אירופה.

ביטוח סיעודי הוא מהביטוחים הנתבעים ביותר שכן נכון לשנת 2011 בהתבסס על נתוני איגוד האקטוארים האמריקאי הרי שקרוב ל-40% מהאוכלוסיה יגיעו בשלב זה או אחר בחייהם למצב סיעודי. נתון מבהיל זה חייב לעורר מודעות יתר גם בגיל צעיר לחשיבותו של הכללת כיסוי סיעודי בכל פורטפוליו ביטוחי משפחתי. ויפה שעה אחת קודם.