טיפול סיעודי תיאור מקרה א.פ. רעננה
יש גם משפחות מסוג אחר. את ר.פ. הכרתי לפני שנים רבות, אבי ז"ל ניהל את המחלקה האורטופדית בבית החולים "קפלן". ר.פ הגיעה אליו לאחר שבר פתוח בקרסול, באותה תקופה היא עבדה ב-"מכון ויצמן" וגרה ברחובות. היא הגיעה ממשפחה ממוצא דרום אפריקאי ולאחר שהכירה את א.פ הם עברו לגור ברעננה. שניהם היו אקדמאים ועבדו כמרצים וניהלו אורח חיים מסורתי.
אבי נשאר בקשר עם המשפחה ואף סיפר לי שהוזמן לחתונתם של בני הזוג בתחילת שנות השבעים. בתחילת דרכי כסוכן ביטוח בשנת 1983 היו בני הזוג הסימפטי הזה חלק מלקוחותיי הראשונים שהעביר אליי אבי. באותה תקופה לא היו פוליסות סיעודיות ועקב קרבתם וחיבתם לאבי, הם ערכו אצלי פוליסה צנועה לביטוח חיים, אף שהיו שניהם מבוטחים במקום עבודתם. במשך השנים שמרתי אתם על קשר קבוע ודאגתי לעדכן אותם בכל פוליסת ביטוח חדשה שיצאה לשוק.
פוליסת הסיעוד הראשונה
הפוליסות הסיעודיות הראשונות יצאו בשנת 1987 בשלב הזה לא היה נושא זה בראש המודעות הביטוחית אך בני הזוג פ. הבינו את חשיבות העניין והיו מהראשונים שקנו פוליסת סיעוד. הפוליסות הסיעודיות הראשונות קבעו הגדרות מחמירות למצב סיעודי ואף תשלום הדרגתי בהתאם להגדרה, כך שפיצוי של 100% ניתן לאלו הלוקים ב – 5 ,A.D.L. 75% ניתן לאלו הלוקים ב – 4 A.D.L.
ו-50% פיצוי ניתן לאלו הלוקים ב-3 .A.D.L הפוליסה הזו שודרגה בסוף שנות התשעים להגדרות הנוכחיות של 100% פיצוי הן בתשישות נפש והן בתשישות גוף של 3 A.D.L. ומעלה.
כשניתן היה לשדרג את הפוליסה הצעתי זאת לבני הזוג ושידרגנו אותה. הם קנו פוליסה סיעודית זוגית עם פיצוי של 5000 ש"ח לכל החיים, הצעתי להעלות את הסכום אך הפרמיה לטענתם הייתה יקרה מדי והם הסתפקו בסכום פיצוי זה. בתחילת שנת 2002 עבר א.פ תאונת דרכים שהוגדרה כקלה, כלומר לא היתה כל פגיעה פיסית, הוא קיבל מכה חזקה בראשו אך המשיך לכאורה לתפקד כרגיל.
רק לאחר כמה חודשים התקשרה אלי ר.פ. וביקשה שניפגש, בפגישה זו שנערכה במשרדי הסבירה לי שמשהו רע מאוד עובר על בעלה מאז התאונה: הוא שוכח דברים ומתרגז בקלות (האדם הזה אף פעם לא הרים את קולו). יום אחד הוא עצר את המכונית בצד הדרך ונראה מבולבל מאוד, למזלו עבר לידו עמית מהעבודה והחזיר אותו הביתה. "כל הסימנים האלו מעידים על דמנציה", אמרה ר.פ. הבנתי שהיא צודקת לצערי.
"מה עושים?" שאלה.
הסברתי לה שראשית יש צורך בהבחנה רפואית מדויקת בדבר זהות המחלה, רצוי גם לקשור את ההתפרצות הזאת עם תאונת הדרכים שאירעה בדרך לעבודה ואז תיחשב המחלה כתאונת עבודה ותזכה בפיצוי מוגדל דרך ביטוח לאומי.
אבחנתו של רופא נוירו גריאטרי הייתה כי א.פ. סובל מדמנציה המדרדרת במהירות, גם כדורי האקסלון שלקח א.פ. לא עזרו ולאחר חשש שיזיק לעצמו הוחלט בישיבה משפחתית נרחבת שבה שותפו גם ארבעת בניהם ושתי בנותיהם של בני הזוג לאשפז את אבי המשפחה במוסד סיעודי הולם. המוסד שנבחר היה מוסד ותיק בהוד השרון וא.פ. שהה בחדר פרטי ובטיפול מסור. העלות החודשית הייתה 16000 ש"ח.
הפיצוי החודשי בפוליסה שערכו אצלי היה 6500 ¤ (5000 ש"ח פיצוי יסודי+רווחי הצמדה למדד). א.פ. קיבל פיצוי חודשי על סף 5500 ש"ח בגין אבדן כושר עבודה מחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח מנהלים. שני הבנים הבוגרים לקחו על עצמם לשלם 1500 ש"ח כל אחד, ואחת הבנות 1000 ש"ח. שאר הילדים למדו באותה תקופה, אך בישיבה משפחתית נוספת הוחלט שברגע שיחלו לעבוד ישאו גם הם בנטל.
עקב בעיה שלא הצלחתי לרדת לעומקה הם לא היו מבוטחים בביטוח סיעודי דרך קופת חולים. הבהרתי להם שאבדן כושר העבודה של א.פ. יסתיים בגיל 67 ובמועד אשפוזו הוא היה בן 63. תשובת המשפחה הייתה שבעוד ארבע שנים ייכנסו למעגל העבודה כל בני המשפחה ויוכלו לשאת יחד בהוצאות האשפוז.
